מרפאת שיניים בענן: מה קורה לרנטגן, לסורק ולשרת שבחדר האחורי

״את הפנורמי אפשר לראות רק בחדר 2״

במרפאת רפואה כללית או קליניקת אסתטיקה, מעבר לתוכנת ענן הוא החלטה פשוטה יחסית: פותחים דפדפן ומתחילים לעבוד. במרפאת שיניים הסיפור אחר לגמרי, כי סביב הכיסא מחוברת חומרה יקרה שרגילה לדבר עם כבל רשת מקומי.

כמעט בכל מרפאת שיניים ותיקה שאנחנו פוגשים יש מחשב אחד בחדר הטיפולים שנשאר עם גרסת Windows ישנה כי הדרייבר של הסנסור הפריאפיקלי או הגרסה של Sidexis או Romexis תלויים בו. על השולחן יש מדבקה עם סיסמה משותפת לכל הצוות, ו-AnyDesk או TeamViewer פתוחים ברקע כדי שהטכנאי יוכל להיכנס כשמשהו נתקע.

ואז מגיע יום שני ב-10:30 בבוקר, שיא העומס במרפאה. המטופל יושב בכיסא להמשך טיפול שורש, והדיסק בשרת שבחדר האחורי מפסיק להגיב. אין גישה לצילומים הקודמים, אין כרטיס מטופל, ובמקביל מתברר שהגיבוי על הדיסק החיצוני הפסיק לרוץ לפני ארבעה חודשים ואף אחד לא שם לב. וזה עוד לפני שמחשבים כמה השרת הזה והטכנאי שלו עולים למרפאה בכל שנה (פירקנו את החשבון המלא כאן).

לא, לא זורקים את מחשב הרנטגן: מה עובר לענן ומה נשאר מקומי

החשש הכי מובן של רופאי שיניים לפני מעבר לענן הוא: "איך דפדפן אינטרנט ידבר עם הסנסור שמחובר ב-USB בחדר הטיפולים?". הדפדפן לא מחליף את תוכנת ההדמיה של היצרן, ואתם לא זורקים שום ציוד.

תוכנת הרנטגן או הסורק (בין אם זו Planmeca Romexis, Dentsply Sirona Sidexis, Carestream CS Imaging, Vatech EzDent-i, או סורקים כמו iTero, 3Shape TRIOS ו-Medit) ממשיכה לרוץ על המחשב המקומי שמחובר למכשיר. מה שמחבר בינה לבין הענן הוא רכיב גישור קל שנקרא במדפורם CloudBridge.

• פתיחת צילום מתוך התיק בענן: הרופא נמצא בתוך כרטיס המטופל במדפורם, בוחר הפניה לצילום או לוחץ על הפעלת הדמיה, ו-CloudBridge פותח את תוכנת הרנטגן כשהמטופל הנכון כבר פתוח בה, בלי להקליד שם ותעודת זהות מחדש.
• תיוק אוטומטי לצלב השיניים: ברגע שהצילום הפריאפיקלי, הנשך או הפנורמי נשמר, הוא עולה אוטומטית לתיק המטופל בענן ויושב לצד צלב השיניים ותוכנית הטיפול.
• צפייה מכל מכשיר (כולל מוצאי שבת מהבית): כשהכירורג רוצה לעבור במוצאי שבת על הפנורמי והתיק הרפואי לפני ניתוח שתלים של יום ראשון בבוקר, הוא לא צריך להתחבר מרחוק למחשב במרפאה. הכול נפתח מהמחשב בבית או מהנייד.

ומה לגבי קובצי תלת-ממד כבדים של CBCT? צילומי דו-ממד, פנורמי, נשך, פריאפיקלי, תמונות קליניות ודוחות מסתנכרנים ונפתחים ישירות בתיק בענן עם כלי זום, סיבוב, בהירות וניגודיות. לעומת זאת, תכנון תלת-ממדי מלא על נפחי DICOM כבדים ממשיך להתבצע בתוכנת ה-3D הייעודית של יצרן ה-CBCT או בתוכנות תכנון שתלים כמו coDiagnostiX ו-exoplan.

מה קורה אם האינטרנט במרפאה נופל?

כמו שכתבנו במאמר ההשוואה הכללי שלנו בין תוכנת ענן לתוכנה מקומית, תוכנת ענן דורשת חיבור אינטרנט יציב של לפחות 30Mbps. במרפאת שיניים שעובדת עם צילומים, ההמלצה המעשית שלנו פשוטה: חיבור סיב אופטי ראשי, ונתב עם כרטיס SIM סלולרי לגיבוי אוטומטי (Failover) שעולה כמה עשרות שקלים בחודש.

אם הקו של ספק האינטרנט ברחוב מתנתק, הנתב עובר אוטומטית לרשת הסלולרית והמרפאה ממשיכה לעבוד ביומן, בתיקים ובקבלה. במקרה הקיצוני שבו אין חשמל במרפאה, כמובן שלא תצלמו פריאפיקלי בחדר, אבל לפחות תדעו מכל טלפון נייד מי המטופל הבא ביומן ומה תוכנן לו.

תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות והשרת שאף אחד לא בודק

החוק בישראל אינו אוסר על החזקת שרת מקומי במרפאה ואינו מחייב מעבר לענן. אבל תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע) ותיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות מטילים על בעל המאגר חובות ברורות של ניהול הרשאות אישיות, תיעוד גישה (Audit Logs), עדכוני אבטחה ובדיקת גיבויים.

במרפאת שיניים שבה כולם נכנסים למחשב עם אותו משתמש כללי ("Clinic" או "Reception"), שולחים צילומי גוון והזמנות מעבדה מהוואטסאפ הפרטי של הסייעת, ומחזיקים שרת שלא עבר עדכון אבטחה שנתיים, קשה מאוד לעמוד בדרישות האלו בזמן ביקורת או אירוע אבטחה (הרחבנו על כך במאמר על חוק הגנת הפרטיות והסיכון בתוכנה מקומית).

בסביבת ענן רפואית מנוהלת, כל כניסה לתיק מתועדת לפי משתמש, לכל איש צוות (רופא, שיננית, סייעת, מזכירה) יש הרשאה לתפקיד שלו בלבד, והגיבויים והצפנת הנתונים מנוהלים ברמת התשתית, בכפוף להגדרה נכונה של המרפאה.